במשך שבוע ימים במונטריאול היתה מקור בלתי ‑ נדלה להעשרת דעת . ביקרנו איתו בכל מקום בפרובינציית קוויבק חרף החורף הקשה, ולכל מפגש הבאנו שירים מודפסים שתרגמתי יחד איתו לצרפתית . על הקשרים שיצר עם הסופרים והמשוררים הקוויבקים דאגתי לשמור לאורך השנים . גורי המפוזר שכח בכל מקום שהגענו אליו פריט כלשהו מלבושו ‑ כובע, כפפות, ערדליים או צעיף ‑ וכך נאלצנו כמעט תמיד לחזור על צעדינו ולחפש את האבידה . את מסעותינו היינו מסיימים מדי ערב בביתו של דב . סיפורי העבר המסתוריים שגורי וסיני סיפרו זה לזה עד לשעות הקטנות של הלילה נשמעו לי כאילו נלקחו מתוך רומן בלשי . פעילותי בתחום התרבות קיבלה בונוס משובב נפש במיוחד עוד לפני כן, משנדרשתי לעסוק בנושא הספרות לרגל זכייתו של ש"י עגנון בפרס נובל לספרות . היה זה בדצמבר ,1966 ומה גדולה היתה גאוותנו על כך שאנחנו, מדינה שקיימת 18 שנים בלבד, זוכה להיכנס להיכל התהילה . הדרישות להרצאות על עגנון ברחבי מונטריאול לא איחרו לבוא . הסתערתי על המשימה בעונג רב וקראתי כל טקסט, מאמר ודבר ביקורת ופרשנות על יצירתו . מובן שגם התעמקתי בקריאת כל ספר שכתב והיה בהישג ידי . ואז הכנתי את הרצא...
אל הספר