של גברת ליכטנשטיין . גייסתי שתי חברות שהגיעו באותם ימים לארץ ‑ אניטה ינקו, אחייניתו של הצייר מרסל ינקו, ואודט קליין, קרובת משפחה רחוקה שהכרתי עוד ברומניה ‑ ושלושתנו התייצבנו בחנות ובגרמנית רהוטה הצענו לגברת ליכטנשטיין את שירותינו . הרעיון של ילדות ‑ שליחות פרחים מצא חן בעיניה, והיא קיבלה אותנו לעבודה . כך התחלנו לעבוד והצלחנו לאסוף סכום כסף לא מבוטל . לימים הזכירה לי אחת מחברות ילדותי ברומניה שמרווחַי הראשונים שלחתי לה מתנה : ארנק מפלסטיק אדום . בכל מקרה, באחת השליחויות נתקלנו במקרה ברחוב באמי . היא היתה מזועזעת ושמה מיד קץ לקריירה המבטיחה שלי, בטענה שזה סוג עבודה שאינו מתאים לילדות שקיבלו חינוך טוב . כדי להתיישר עם התפיסה החינוכית שלה התחלתי להתפרנס מאוחר יותר מהעברת שיעורי צרפתית ומשמרטפות . לכך הסכימה . את תקופת קליטתם של הורי בארץ ליוו גם מכות שניחתו עליהם מכיוונים לא צפויים . כך היה כשהרגישו אמי ואבי שפרנסתם אינה מספיקה וביקשו לקבל בחזרה את הכסף שהלוו לחבריהם ‑ אותו סכום שבזכותו הצליחו החברים לברוח מרומניה והשתקעו בגרמניה . אמי, שאהבה אותם אהבת נפש, כתבה להם : "סוף ‑ סוף יצאנו...
אל הספר