כרוזים הקוראים לציבור להישאר ולא לעזוב, והפיצו אותם ברחבי הארץ בתנאים קשים, כיוון שהממשל הצבאי בישראל רדף אותם מצד אחד, והמנהיגות הערבית הלאומית איימה עליהם מצד שני . בנצרת, למשל, החליט צבא ההצלה הערבי, בהנהגתו של הקצין הסורי, פאוזי קאוקג'י, לאסור כמה מהם והם אף נשפטו למוות בעוון בגידה . הצעירים הללו היו מי שנותרו מהליגה לשחרור לאומי, ארגון הקומוניסטים הערבים, שפרש ב ‑ 1943 מהמפלגה הקומוניסטית הפלסטינית, שהיתה עד אז יהודית ‑ ערבית . אחרי קום המדינה הפכה מפלגה זו למפלגה הקומוניסטית הישראלית ( מק"י ) . בראשה עמדו אנשים שהפכו למנהיגים מיתולוגיים כמו תופיק טובי, אמיל תומא, סלים אל ‑ קאסם, אמיל חביבי, סליבא חמיס, טאהר פאהום, חנא נקארה, יאנני יאנניי, מוחמד עבד אל ‑ קאדאר יוניס, בולוס פרח, גמאל מוסא, זאהי כרכבי, שוקרי חאזן, גבור גבור, פואד חורי, רמזי חורי, נימר מורקוס, חנא אברהים, עות'מאן אבו ראס, מחמוד אג'ברייה, מוחמד ח'אס, חסן אבו עיישה, עלי עאשור, סובחי בלאל, סובחי סרוגי, חלילי חורי, מוחמד חדאד, לוטפי זרייק, חביב זרייק, מוחמד שרידי, יוסף סבאג' ואחרים . היו גם אישים מזרמים אחרים, מנהיגים מק...
אל הספר