ושאר בעלי תפקידים ניהוליים . משום מה, דווקא פוליטיקאים נוטים לברוח מאחריות . לא כולם, אבל בהחלט רבים מהם . בנכבה הפלסטינית, המנהיגים שלנו ידעו להאשים את הציונות, את האימפריאליזם, את הריאקציה הערבית ואת כל העולם . הם רק שכחו לדבר על החלק שלנו ועל התרומה שלנו לכישלון שהביא עלינו אסון לאומי . הדבר חזר על עצמו גם ב"נכסה", הכניעה במלחמת ששת הימים . אותה מגמה נמשכת במבחנים רבים נוספים ברמה הלאומית . אני קורא את הנאומים של הנציגים הערבים ערב הנכבה, שהסבירו את הסירוב הערבי לתוכנית החלוקה . מדובר בנאומים מאלפים, בהסברים משכנעים, שנאמרו בלהט ונכתבו בדם הלבבות ‑ ולפעמים גם הפגינו יושר . אבל במבחן התוצאה היה שם כישלון חרוץ שהביא לפיזורה של החברה הפלסטינית, כישלון שהעם שלנו סבל ועדיין סובל מהשלכותיו . מעטים למדו מהניסיון והיו מסוגלים להודות שזו היתה טעות אסטרטגית . לא אחת מנהיגים שלנו, בכירים וזוטרים, גדולים וקטנים, חוזרים על אותם נאומים ועל אותם הסברים, כמעט באותם ניסוחים . אנחנו תמיד בסדר ‑ והאחרים תמיד אשמים . המצאנו ביטויים של "הכרזת הניצחון" אפילו כאשר אנחנו מפסידים . ראו אותנו למשל חוגגים ניצ...
אל הספר