קפה בעיר ארבד שבירדן הוא העז לבקר את תפקודה של הממלכה, ועקב כך נעצר . הוא הצליח לחמוק מהמשטרה ולעבור את הנהר לפני שיתפסו אותו . הגיע לבית שאן ומצא את ביתו הכבוש . הוא ניסה להחזירו אליו, ביקש לשכנע, התחנן, ואפילו הציע לדיירים היהודים לקנות אותו מהם בחזרה, אבל זה לא עזר . השלטונות בישראל אמרו לו שכדאי שיפנים את "המציאות החדשה שנוצרת בארץ" . הפנו אותו לנצרת ‑ או חזרה לכיוון הנהר . אבא שכר דירת גג קטנה בת שני חדרים בשכונה המזרחית של נצרת, שם נולדתי ושם גם נולדו תשעה מאחי, שנה אחרי שנה, עד שהפכנו ליתומים . את ההשפלה של הפליטוּת והשלכותיה לא יכול היה אבי לשכוח עד יומו האחרון, כשנפטר בעודו אדם צעיר בן 54 בלבד . לאחר מותו של אבא, אמא לקחה את המושכות, ובבוא היום קיבל את האחריות על המשפחה גם אחי סמיר, המבוגר ממני בארבע שנים . אמא נולדה בשכונת אל ‑ מידאן שבלב לבה של דמשק, אישה יפה מאוד ונעימת הליכות, חייטת של בגדי נשים וכלות . נשות השכונה קראו לה : "א ‑ שאמייה אל ‑ חלווה", הבת היפה של "בלאד א ‑ שאם" ( הצרפתים קראו לאזור הזה לֵבַנְט ) . כולם אהבו מאוד את המאכלים והממתקים הסוריים שאמא הכינה . אני ל...
אל הספר