נכנס לאותו מגרש חניה מבעד למחסום ולעיני שומריו [ של רבין ] וצעד קוממיות אל נקודת הרצח . איש לא העיר לו, איש לא סילקוֹ . צוות האבטחה לא תכנן ולא עשה כל צעד של הטעיית מפגע פוטנציאלי . נקודת הורדת ראש הממשלה היתה גם נקודת איסופו . כל מה שנדרש מהרוצח הוא מעט סבלנות . "שמא יאמר, כי זו היתה דרכה של יחידת אבטחת אישים ? ! ממש לא ! היחידה למדה ושיננה לעובדיה לתכנן ולפעול כמצווה וכמתבקש . בחורינו המצוינים עייפו כנראה מדקדוקי העניות הללו ופעלו בשוויון נפש, בחזקת 'לנו זה לא יקרה' . עובדה, זה לא קרה, עד שזה קרה, ומפח הנפש כה עצום" . מילים רבות כבר נשפכו על כשלי האבטחה באותו ערב : מהשטח הסטרילי שלא היה סטרילי, דרך השהות הארוכה של עמיר בשטח הזה וההתעלמות מההתרעות להשלכת ביצים ועגבניות, ועד האפשרות שקיבל הרוצח להתקרב לרבין ולירות בגבו . ועדת שמגר דנה בכך ממושכות והסיקה את מסקנותיה . בין השאר קבעה כי היו קהות חושים וחוסר התאמה של המציאות המודיעינית לנגזרת המבצעית בתפיסת הפעלת האבטחה . עוד לפני כן, ממש בימים שלאחר הרצח, הודיע ראש אגף האבטחה על התפטרותו . "אני מאמין גדול בדרך שאותה התוויתי איתכם בשנתיים ...
אל הספר