שנה בחיפה לא הצליחה להשתלט על השפה העברית, כמו לא מעט מיוצאי גרמניה . חבריה ושכניה בחיפה, במיוחד באזור הכרמל, דיברו גרמנית . גם המחסום הפסיכולוגי של מעבר התרבויות החד עשה את שלו, וחייה בארץ היו אמביוולנטיים . מצד אחד, במיוחד אחרי השואה ובשל זוועותיה, קיננו בה תחושות של בגידה וכעס כלפי "בני תרבותה" הגרמנים, ומצד אחר היתה לה גם כמיהה נוסטלגית לגרמניה ולבית שהשאירה מאחור . הרגשות הללו דרו יחד בתוכה, אם כי לא בשלום . לצד הזעם והעלבון שחשה כלפי מולדתה, סבתא קראה ספרות גרמנית ואהבה להאזין למוזיקה קלאסית, בעיקר של יוצרים גרמנים . בלילות עמדה במרפסת והביטה בים, ומחשבותיה נדדו אל ברלין . בנה של פרידל, הלוא הוא אבי, גדל בחיפה וינק מאמו זיכרונות מהולים בגעגוע . עוד לפני שסיים את לימודיו בבית הספר הריאלי התגייס לצי המלכותי הבריטי, ואחרי הקמתה של מדינת ישראל המשיך לחיל הים הישראלי . לא את הכול הותירו אבי ומשפחתו מאחור . לשפע הזיכרונות ולמעט החפצים שהביאו איתם מגרמניה הצטרף גם החינוך היקי הנוקשה . אחד הריטואלים הזכורים לי משנות ילדותי הוא הביקורים התכופים של משפחתי בביתה של סבתא פרידל בחיפה . היא נה...
אל הספר