ספורדיות בין הצדדים, שהתבססו בעיקר על גורמי הביטחון בישראל, ובמיוחד המוסד . מטבע הדברים, לא היה לקשרים הללו ביטוי פומבי אמיתי . באותם ימים, כאשר נפרץ לכאורה הסכר הפלסטיני, הבינו בישראל שעומדת לפני המדינה הזדמנות פז לממש את הפוטנציאל של יחסים דיפלומטיים, כלכליים ומסחריים בינה לבין העולם הערבי . מרוקו היתה אחת מחלוצות הקשר עם ישראל . מערכת היחסים איתה היתה טבעית יותר הודות לאישיותו הייחודית של מלך מרוקו לשעבר, חסן השני, שרחש כבוד רב לקהילה היהודית וראה בה נכס לארצו, ואכן, ממנה צמחו חלק מיועציו הקרובים ביותר . הקשר בין ישראל למרוקו עלה מעל לפני השטח מיד לאחר הסכמי אוסלו ב ‑ ,1995 אז נפתחה נציגות ישראל שם . תוניסיה היתה הבאה בתור . לאחר עשרות שנים של מערכת יחסים במישורים שונים, בתחילת ,1996 מינפו הישראלים ומקביליהם בתוניסיה את ההזדמנות של עזיבת מפקדת אש"ף את המדינה ופתחו בשתי המדינות משרדי אינטרסים, שהיו שגרירויות דה ‑ פקטו . ב ‑ 1996 נפתחו משרדי אינטרסים של ישראל גם בדוחא, בירת קטאר, ובמסקט, בירת עומאן . כאשר עוסקים במערכת היחסים של ישראל עם מדינות ערב, חשוב להבין את ההבדל בין שגרירות למש...
אל הספר