היה בהיר והתפאורה מרהיבה : כיכר העיר וברקע מצודת פראג העתיקה ‑ לשעבר ארמונם של מלכי בוהמיה וקיסרים של האימפריה הרומית . בזמן שה"חיה" עשתה את דרכה ברחובות הצרים והמשופעים של העיר, עברנו על פניהם של חלק מהאלפים שהתקבצו כדי לשמוע את הנאום . היו שם אנשים מכל הגילים, אבל בעיקר ראיתי צ'כים צעירים, לבושים בג'ינס ובסווטשרט ובצעיפים, מכורבלים מפני רוח האביב הצוננת, ופניהם סמוקות ומלאות ציפייה . המון כזה, חשבתי לעצמי, פיזרו הטנקים הסובייטיים בסוף האביב של פראג ב ‑ 1968 . ובאותם רחובות עצמם, לפני 21 שנה בלבד, ב ‑ ,1989 קהל רב עוד יותר של מפגינים שקטים הצליח להפיל את השלטון הקומוניסטי ‑ נגד כל הסיכויים . ב ‑ 1989 למדתי משפטים . אני זוכר שישבתי לבדי בדירת המרתף שלי במרחק כמה קילומטרים מכיכר הרווארד ולא גרעתי עין מהטלוויזיה יד ‑ שנייה, שהקרינה את מה שכונה לאחר מכן מהפכת הקטיפה . אני זוכר שהייתי מרותק להפגנות ושהן הפעימו אותי מאוד . בדיוק כך הרגשתי בתחילת אותה שנה, כשראיתי את הדמות היחידה ניצבת מול הטנקים בכיכר טיאננמן . אותה התפעמות הרגשתי בכל פעם שראיתי סרטונים של פעילי זכויות אדם, שנסעו באוטובוסים...
אל הספר