והנשים שעובדים בבית הלבן חווים מדי יום ביומו את אותה תערובת של סיפוק, אכזבה, שחיקה, כישלונות וניצחונות קטנים, כמו כל שאר האזרחים . נוסף על הכול, רציתי לספר סיפור אישי יותר שאולי יהיה מקור השראה לצעירים שחושבים על חיים כמשרתי ציבור : כיצד הקריירה שלי בפוליטיקה בעצם התחילה בחיפוש אחר מקום שארגיש בו שייך, אחר דרך להבין יחד את מקורותיה השונים של המורשת המעורבת והמבלבלת שלי, וכיצד רק אחרי שרתמתי את חיי למטרה גדולה ממני עצמי הצלחתי לבסוף למצוא קהילה ותכלית לחיי . חשבתי ש ‑ 500 עמודים יספיקו וציפיתי לסיים את הכתיבה בתוך שנה . אני מודה שתהליך הכתיבה לא התקדם בדיוק לפי התוכנית שלי . על אף כוונותי הטובות, הספר הלך וגדל באורכו ובהיקף האירועים שנכללו בו, ולכן החלטתי בסופו של דבר לחלק אותו לשני כרכים . אני מודע עד כאב לכך שכותב מחונן ממני היה מוצא דרך לספר את אותו הסיפור ביתר קיצור ( אחרי הכול, חדר העבודה שלי בבית הלבן היה החדר הסמוך לחדר השינה של לינקולן, שבו מונח מתחת למסך זכוכית נאום גטיסברג בן 272 המילים ) . אבל בכל פעם שהתיישבתי לכתוב ‑ כדי לתאר את השלבים המוקדמים של הקמפיין, או את התמודדות המ...
אל הספר