מינינו את שמעון רוזיליו לראש מִנהל החינוך, ואחריו את חילי טרופר . איתם עבדו מיכאל חן מקרן רש"י וציון רגב מקרן גזית גלוב . מלכתחילה, חשוב היה לנו לצרף למהלך את משרד החינוך . ראשית, לא רצינו את המשרד כיריב . אילו היינו פועלים בלעדיהם, לא היה באפשרותנו להתקדם משום שהיינו מבזבזים משאבים ואנרגיות על מריבות, וגם לא היינו זוכים לשיתוף הפעולה של המורים והמנהלים . נפגשנו עם מנהלת המחוז, עמירה חיים, ועם סגניתה יהודית . הצענו לה להיות חברה בוועדת ההיגוי שבראשה עמדתי, לצד הפילנתרופים שתרמו את הכסף הגדול אך הסכימו לוותר על סמכותם לקבוע מה ייעשה בכספם . זאת ועוד, קיבלנו החלטת צוות מושכלת : כל שותף נדרש לשמוט סמכויות ומעמד ; רק כך אפשר לבנות שותפות טובה ואפקטיבית . בראשית נשען הפרויקט כולו על פילנתרופיה . אט ‑ אט נוצר שיתוף פעולה, ובזכותו הותנע התהליך . בכל בעיה שבה נתקלנו, התגייס המשרד לסייע . כך כאשר בית הספר למוזיקה לא היה מוכר . "יש לי 30 שעות תקן לתת לכם", הודיעה מנהלת המחוז . לקחנו כמובן . בסופו של דבר, הגענו ל ‑ 700 שעות תקן, שהם כשלושה מיליון שקלים ‑ כ ‑ 6,000 שקל לכל שעה, עלות התשלום למורים ...
אל הספר