כמעט מהיום שקמו עיירות הפיתוח, ובמיוחד בעשורים האחרונים, היוו העיירות והקהילות במצב הסוציו ‑ אקונומי הנמוך קרקע פורייה להתערבות ולמעורבות של עמותות, גופי ממשלה, גורמים עסקיים ויזמים חיצוניים . ברבים מהמקרים, בעוד הקהילה המקומית אינה מצליחה להקים ולו עמותה מקומית אחת, כבר פעלו בעיר מאות עמותות בתחומים שונים . לצד אלה, היו גם תוכניות שונות, כמו תוכנית "שיקום שכונות" של מנחם בגין, תוכנית "שלושים היישובים" של ממשלת רבין, תוכנית "הטיפול הנקודתי" של ממשלת ברק, ועוד מאות גופים ועמותות, שחלקם באו מטוב ועשו טוב, וחלקם נעלמו כלעומת שבאו והותירו אחריהם אדמה חרוכה . לכל אלה מכנה משותף אחד : ברגע שנעלם הכסף, התפוגגה ההשפעה . הסתיים הפרויקט, נעלם איש המקצוע . הגיעה עמותה, קיבלה כסף מתורם למיזם לצמצום האבטלה, הוציאה לפועל פרויקט בעניין, ואז הכסף נגמר, ואיתו נעלמה העמותה ולקחה איתה את הידע . בתוך זמן קצר חזר המצב לקדמותו . כך אירע גם עם התוכניות הטובות והמועילות ביותר . שום ידע, הון אנושי או חברתי לא נותר בערים ברגע שהעמותות נטשו . על כן, תנאי בסיסי לשינוי חברתי בר קיימא הוא יצירת איזונים בין העוצמה ה...
אל הספר