דיור ציבורי ותיקים, מצאה החברה המשכנת, עמידר, פטנט מבריק : למכור 51 אחוז מהדירות בחלק ניכר מן הבלוקים . בזכות המהלך, הרוכשים הם שאחראים על הבלוק בכללותו ‑ ולא עמידר . כך החברה הסירה מעצמה אחריות על הבלוק, אבל הותירה לעצמה דירות להשכרה . לדיירים נאמר, ובתחכום אכזרי : "אם יהיה ועד בית, נתרום כמובן את החלק שלנו" . אבל מדובר בתושבים עניים ולא מאורגנים, אין כסף, אין ועד . ובינתיים הבלוק הולך ומידרדר ‑ ובעמידר חוסכים מיליונים . בירוחם היו בלוקים משני הסוגים : אלה שבהם רוב הדיירים שייכים לעמידר, ואלה שבהם רוב הדיירים הם רוכשים ממשפחות רווחה בדרך כלל, שקנו מעמידר את הדירות במצב מחפיר ובזול, ואחרי יובל נטול השקעות הביוב קורס, הקירות דולפים, יש מפגעי בטיחות לרוב עד כדי סכנה לקריסת כל המבנה והקונסטרוקציה שלו ‑ ואין מי שמטפל . בראשית הדרך השקעתי בכמה פרויקטים קטנים, קוסמטיים : תיקון, צביעה, פה ושם ניקיון . אבל לא היתה פריצת דרך, משום שנתקלנו בכמה מגבלות . מצד אחד היתה זו עמידר, חברה ממשלתית, מונופול . אי ‑ אפשר היה לאלץ אותה לתת שירות טוב יותר . מצד שני, הרוכשים : אלה לא מוכנים ולעתים גם מתקשים בא...
אל הספר