תוך כדי הלימודים לתואר הראשון קיבלנו, אילנה ואני, הצעה לנסוע למעין שליחות בלונדון, ולהמשיך לניו הייבן שבקונטיקט, ארצות הברית . הבנתי שאוכל לנצל את הזמן שם כדי לעבוד במהלך היום, וללמוד אנגלית בערב . רגע לפני מועד הנסיעה, באוגוסט ,1994 נפטר אבי בפתאומיות, והחלטנו לדחות את המסע . אבל לאחר התלבטות ומחשבה נוספת, הצעתי לאילנה שהיא בכל זאת תיסע, ושאני אצטרף אליה לאחר השלושים לפטירת אבי . זה היה חשוב לשנינו מכדי שנוותר . אילנה, אזרחית אמריקאית, קיבלה עבודה בבית ספר יהודי ‑ ללמד עברית, וקצת שירים וריקודים עבריים . אני הצלחתי למצוא עבודה חלומית מבחינתי : להיות שמרטף לשני תינוקות ‑ דייוויד וג'ייקוב, הראשון בן שלוש והשני בן שנה, ארבעה ימים בשבוע, משבע בבוקר ועד חמש אחר הצהריים . המעסיקים שלי היו זוג יהודי צעיר, בוב ורבקה . הוא אדריכל, היא מורה בחינוך מיוחד . השכם בבוקר הייתי מתייצב אצלם, שולח את רבקה לעבודתה עם הסובארו ג'סטי הקטנה שלי ונשאר עם רכב השרד שלה ‑ לינקולן קונטיננטל, למקרה הצורך ולבטיחות הילדים . סדר היום היה קסום מבחינתי : מכין את דייוויד לגן ושוהה איתו עד שיתרגל . אחר כך ג'ייקוב הקטן ו...
אל הספר