מילה לנכדו במערת המכפלה . הגעתי עם כל המשפחה, ובמעלה המדרגות זיהיתי בזווית העין אישה כבת ,80 נראית מעט אמריקאית . ניגשתי אליה . את שושנה סילברט האהובה ? אמרתי ‑ שאלתי . היא מעט נבהלה . ראתה מולה פתאום אדם כבן ,40 קצת שמנמן . שושנה, המשכתי . תסתכלי עלי טוב, מזהה ? "לא יודעת", היא אמרה . "בטח היית תלמיד שלי" . כן, עניתי . מיכאל ביטון, הייתי תלמיד ואת נתת לי משהו מיוחד . עיניה של שושנה אורו לפתע . "בוודאי שאני זוכרת אותך ! " היא אמרה . דמעות נקוו בעיני . אין דבר חשוב יותר לעתידו של ילד ממבוגר משמעותי, בבית כמו גם במערכת החינוך . מישהו מבוגר, שלא יוותר לך מחד גיסא, ומאידך גיסא לא ייתן לך ליפול . במהלך חיי היו לי כנראה עשרות כאלה, ואני חושב ומקווה שהייתי כזה גם עבור אחרים . היו לי שם, בוולפסון, עוד שלל חוויות . מהן טובות, מקצתן קשות . כך רב אחד, דווקא "משלנו", לא אִפשר לי לצאת הביתה ללמוד את טעמי המקרא עם אבא, לקראת בר המצווה . "אתה תצא ליום ‑ יומיים", הוא אמר . כתלמיד ישיבת הסדר, בוגר ישיבת כרם דיבנה היוקרתית, הוא לא הכיר בחשיבות הלימוד שלי את המנגינות וטעמי המקרא מבית אבא . יותר מזה...
אל הספר