סביר להניח שבעתיד ללא פחמן עדיין נזהם קצת, אבל יהיו לנו דרכים לסלק את הפחמן שייפלט . במילים אחרות, המונח "להגיע לאפס" לא מתייחס לאפס מוחלט . אנחנו מדברים על "קרוב לנטו אפס" . זה לא מבחן עובר / נכשל שבו הכול נפלא אם אנחנו מקבלים 100 אחוזי הפחתה והכול נורא אם אנחנו מקבלים רק 99 אחוזי הפחתה . אבל ככל שההפחתה גדולה יותר, כך היתרון גדול יותר . ירידה של 50 אחוזים בזיהום לא תעצור את עליית הטמפרטורות ; היא רק תאט אותה ותדחה במעט את האסון האקלימי, אך לא תמנע אותו . ונניח שנגיע להפחתה של 99 אחוזים . אילו מדינות ומגזרים כלכליים יזכו להשתמש באחוז הנותר ? איך בכלל נחליט על משהו כזה ? למעשה, כדי להימנע מתרחישי האקלים הגרועים ביותר, בשלב מסוים לא יהיה מספיק לחדול מהוספת עוד גזים, אלא נצטרך להתחיל לסלק כמה מהגזים המזהמים . אולי שמעתם שקוראים לשלב הזה "זיהום שלילי נטו" . המשמעות היא שבסופו של דבר, נצטרך להפחית יותר גזי חממה מהאטמוספירה מאשר לזהם בהם כדי להגביל את עליית הטמפרטורה . בואו נחזור לאנלוגיית האמבטיה מהמבוא : לא רק שנסגור את זרם המים לתוך האמבט אלא גם נפתח את הפקק וננקז את המים . אני חושש שהפר...
אל הספר