בעיני מרקל, מזרח גרמניה מקושרת עם המראות, הצלילים והריחות של ילדותה . כשנשאלה על מה היא חושבת כשהיא נזכרת בנעוריה, ענתה מרקל, "אורנים, וחציר, וריח תפוחי האדמה בסיר האידוי . חגגנו ימי הולדת וחגי מולד עם חברים ובני משפחה, וגם התאבלנו איתם . העובדה שלא יכולנו לנסוע לאמריקה לא הגדירה אותנו בכל יום ויום" . כשהתבקשה לנקוב בשם הסרט האהוב עליה בעבר, בחרה הקנצלרית בקומדיה מזרח גרמנית שחורה מ ‑ ,1972 "האגדה של פאול ופאולה" . זאת בחירה חושפנית שלא מבוססת על היתרונות האמנותיים של הסרט, אלא על זיכרונות התקופה והמקום שהוא מעורר באנגלה מרקל . הסרט מציע מבט סנטימנטלי על ההיבטים האנושיים ביותר של החיים במזרח : אהבה צעירה בנסיבות קשות, מטבחים קטנים ומשותפים עם שכנים, הצבע המתקלף ומכוניות הטרבאנט המרובעות שנקראו בחיבה "טראביס" . וכולם עניים . בהקרנה המחודשת של הסרט ב ‑ 2013 ישבה הקנצלרית ליד בעלה ופניה אורו בעונג שרק תמונות של היימט ( מילה שהיא אולי מולדת, אין מילה מקבילה לתחושה העמוקה של הדברים המוכרים ) ‑ מסוגלות לעורר . לפתע לא היתה עוד הקנצלרית של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, אלא שוב בת 18 ‑ הגיל שבו...
אל הספר