ניסתה מרקל עם ג'ורג' ו' בוש את מה שנהפך אצלה לנוהג רגיל : לפתח ביניהם הבנה ואחר כך להשתמש ביחסי החיבה ההדדיים ‑ או לפחות ביחסי האמון ‑ כדי לנסות לשנות את דעתו . גם אם מרקל לא תמכה בלב שלם בפלישת ארצות הברית לעיראק במרס ,2003 היא הביעה מוכנות לתמוך בבוש במערכה הרת האסון יותר מאשר קודמה בתפקיד, וזה בהחלט לא הזיק ליחסי גרמניה עם אחת מבנות בריתה החשובות ביותר . במאמר דעה שפורסם ב"וושינגטון פוסט" בפברואר ,2003 שנתיים לפני בחירתה, מתחה מרקל ביקורת על הקנצלר שרדר בגלל עמדתו נגד הפלישה . מתיחת ביקורת על ראש המדינה שלך בעיתון זר היא מעשה חריג, בלשון המעטה, והדבר הצביע על מחויבותה הכמעט כפייתית של מרקל ליחסים הטרנסאטלנטיים, והחשש שלה מכך שגרמניה שוב תורחק ממרכז העניינים . האפשרות שגרמניה תישאר מבודדת היתה תחזית מפחידה מבחינת אנגלה מרקל . העבר ‑ הן השואה והן מדינת המשטרה שהיתה הבסיס שעליו מרקל צמחה ‑ לא היה פרק מתוך כרכים מאובקים, אלא חלק מהדנ"א שלה . לכן השתדלה מאוד להימנע מעימות עם וושינגטון ואף התגברה לזמן קצר על רתיעתה משימוש בכוח כפתרון לבעיה קשה . למרות זאת, מרקל לא התיישרה עם מקבילה האמריק...
אל הספר