שעדיין היו מותרים במסגרת הקומוניזם . ) הפיזיקאית המזרח גרמנייה לא נסחפה, אף על פי שהלוחות הטקטוניים של ההיסטוריה נעו מתחת לרגליה . אחרי הסאונה ויתרה מרקל על כוס הבירה הקבועה בפאב הסמוך ( שבו תמונתה עדיין תלויה מעל הבר ) והצטרפה להמונים התוססים בגשר בורנהולמר שנהרו לעבר המערב האסור . כך היא מספרת : "פגשתי כמה אנשים, ובשלב מסוים כולנו ישבנו בדירה של משפחה מערב גרמנית מאושרת . כולם רצו ללכת לקודאם" ‑ קורפירסטנדאם, השדרה האופנתית ביותר במערב ברלין . אבל אנגלה, שנשארה מעשית גם באמצע ההיסטוריה המתהווה, החליטה ללכת הביתה . "הייתי צריכה לקום מוקדם למחרת בבוקר", הסבירה . "וכמות כזאת של חברה זרה הספיקה לי לעת עתה" . בעיני אנגלה מרקל, שבילתה כל חייה בצד הלא ‑ נכון של החומה, המערב ברלינאים היו זרים . אנגלה היתה המומה בפעם הראשונה שראתה את מערב ברלין . כשהגיעה לבסוף לבקר בקורפירסטנדאם, הסתנוורה מהחנויות הזוהרות ומבנייני הדירות החדשים והאלגנטיים ‑ בלי שמץ של נזקי מלחמה . לא פחות מבלבלת היתה המהירות המסחררת של האירועים סביבה . מדינה שהיתה נתונה לאכיפה מצד מאות אלפי סוכנים במדים ובבגדים אזרחיים התמוטט...
אל הספר