בעיצוב ממדי אסטרטגיה ‑ רבתי חלופיים במובלעות איכות הם הכרחיים . המערכת המדינית ‑ ביטחונית הישראלית מצוידת במשאבים הדרושים, אך נוטה שלא לטפחם . חמורים מכך הם שׂימת דגש יתר על הטווח הקצר, אווירה של הסתמכות על "נסתדר איכשהו", וחשיבה פוליטית ‑ עסקנית השולטת בכיפה . אך הבעיה המרכזית טמונה בפערים בין חשיבה אסטרטגית ‑ רבתי לבין תרבות ההחלטה של הדרגים הפוליטיים . פער זה נובע מעצם המהות של דמוקרטיה, התפוצה של פוליטיקה התנגשותית, ובמידה גוברת ‑ גם פוליטיקה של שנאה והיעדר נטייה טבעית לחשיבה אסטרטגית אצל רוב בני אנוש . כך קורה שארצות הברית, המשופעת בגופי חשיבה אסטרטגית ‑ רבתי ובמוכשרים לכך הפסידה מלחמה אחר מלחמה, בקוריאה, וייטנאם ואפגניסטן : המערכת הפוליטית איננה ספוגה בתרבות חשיבה אסטרטגית, והיא פועלת לפי כללים אחרים, שסופם רווי כישלונות ( דומה שתרבות הממשל של סין נוטה יותר לשיקולים אסטרטגיים ‑ רבתי, אך אשאיר זאת לספר אחר, אם אצליח לסיימו ) . אולם, ארצות הברית היא מעצמת ‑ על שלא נפגעת ממשית מהפסד במלחמות מקומיות . ואילו ישראל לא יכולה להרשות זאת לעצמה . מכאן ההכרח הקיומי להתאים את סוג משטרה הדמוק...
אל הספר