בשנים הבאות נמשכה ואף החריפה ההסתה הערבית, בהנהגתו של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל ‑ חוסייני, נגד ההתיישבות היהודית, והגיעה לשיאה בפרעות תרפ"ט ( 1929 ) , שבמהלכן נרצחו בחברון, בירושלים, בצפת וביישובים נוספים כ ‑ 140 יהודים ונפצעו כ ‑ 350 . ההיסטוריה חזרה על עצמה : בעקבות זאת פירסמה בריטניה את "הספר הלבן השני", שבו הוחרפו מאוד ההגבלות על העלייה וההתיישבות היהודית : הוחלט שכל עוד קיים שיעור אבטלה גבוה אצל הערבים, לא תורשה עלייה נוספת של יהודים, וכן נקבע שבארץ "לא נותרו קרקעות עודפות", ולכן לא יימכרו עוד קרקעות ליהודים, אלא אם כן תהיה הוכחה משכנעת שהדבר אינו פוגע בצורה כלשהי בערבים . המתיחות בין היהודים והערבים גברה, וב ‑ 1936 פרץ מה שהערבים נוהגים לכנות "המרד הערבי הגדול", ואילו היהודים כינו זאת "המאורעות" . הפעם לא הסתפקו הערבים במעשי רצח ושוד של יחידים או קבוצות קטנות, ופעלו במתכונת של קבוצות יותר גדולות, "כנופיות" בלשון הישוב היהודי, שהיו חמושות היטב . במהלך "המאורעות", שנמשכו כשלוש שנים, נהרגו כ ‑ 400 יהודים . באוגוסט ,1936 חודשים ספורים אחרי פרוץ המאורעות, הקימה ממשלת בריטניה ועדת ח...
אל הספר