ב ‑ 22 באוקטובר ,1980 ערב פירוק ישובי פיתחת רפיח כולל ימית, שיגרתי את המכתב הבא אל ראש הממשלה מנחם בגין : לפי הערכה המבוססת על דברי סאדאת, הוא ירצה להקים בפיתחת רפיח ישוב, שבו רוב תושבים יהיו אזרחים של מצרים, אשר אם נרצה או לא נרצה, יהוו בה מוקד של משיכה ומגע עם תושבי הרצועה, וכתוצאה ‑ מטרד ביטחוני לדורות רבים . ייתכן שהצעתי לא תעזור, אבל נראה לי שעלינו לעשות את כול האפשרי שדבר זה לא יקרה . אני מציע לפרק המבנים והתשתית, כולל בארות מים ועמודי חשמל בכל הפיתחה . אני מציע לשלם לתושבים פיצויים כבר היום ולפנותם לפחות שנה לפני המועד ולאפשר לכל תושב לקחת איתו את המבנים שלו . את השטח יש למסור מחדש לשבט הבדואים ואלו יעלו עליו בשמחה רבה . נדמה לי שאם זה ייעשה, יש סיכוי שהעיר הסאדאתית לא תקום . ב ‑ 31 באוקטובר 1980 קיבלתי מהמזכיר הצבאי עזריאל נבו את המענה הקצר הבא : עמדת ראש הממשלה היא שאין להשאיר "אדמה חרוכה" . מהמקום יילקח רק ציוד נייד שאפשר לנצלו בישראל . לידיעתך . במסגרת האישור שניתן לי על ידי בגין, הייתי מוסמך לקבל מראש המוסד גם דיווח שוטף על הפעולות האופנסיביות של המוסד באירופה, ו"חקה"...
אל הספר