את צביקה זמיר היכרתי עוד לפני קום המדינה, כשהיה מדריך הכיתה שלי בקורס מ"כים של הפלמ"ח . זכרתי אותו כאדם חיובי ונחמד, אחד מבני הדור שלי ושל חיים בר ‑ לב, דדו אלעזר, יוסק'ה יריב . לא היו לי קשרים אישים עמוקים עם צביקה, אבל היינו נתקלים זה בזה בנסיבות חברתיות . מרים הכירה את רינה, אשתו של צביקה, עוד לפני שהוא הכיר אותה . לעיתים היה צביקה מזדמן לפגישות הקבועות שלי עם חיים בר ‑ לב ודדו . מינוי צביקה לראש המוסד אחרי מאיר לא בא לנו, אנשי המוסד, בהפתעה, אבל אצלנו הוא לוּוָּה בתחושת אכזבה . לקראת תום חמש שנות כהונתו הצעתי למאיר למנות את רחביה ורדי לסגנו, או להציע אותו כיורשו בראש המוסד . רחביה, לדעת הכל, היה האיש המנוסה והמיומן ביותר במוסד לטיפול בנושאים הערביים, שהיו החשובים ביותר מבחינת המשימות שהוטלו עלינו, אבל מאיר לא נענה להצעתי ולא המליץ על איש לפני ראש הממשלה, אולי מפני שבליבו ובאגו הגורף שלו הוא סבר שאין במוסד ולו איש אחד שישווה לו, שהוא משכמו ומעלה וכל היתר משכמו ומטה . אולי אני חושד בכשרים, אבל תחושתי אז היתה שמאיר עמית לא רצה מוסד חזק אחריו, וכי עמוק בנפשו רצה להוכיח שאחריו, המוסד יה...
אל הספר