הביטחון המרוקאי, כשבידיהם שלטים ועליהם השמות הרשומים בדרכונינו . הוסענו ב"מרצדס" מפוארת הישר משדה התעופה אל ארמון המלך . הארמון איננו בניין אחד, אלא מערכת מרשימה של מספר בנייני פאר בסגנון אסלאמי עתיק . זו היתה הפעם הראשונה בחיי שנמצאתי בארץ ערבית . אמנם רבאט היתה מודרנית יחסית, אבל העובדה שמרוקו היא מדינה מוסלמית בלטה לעין . התבוננתי בנוף בסקרנות רבה, אך הנסיעה היתה קצרה . באנו בעיצומו של חודש הרמדאן, ובדרכנו אל אחד המבנים עברנו על פני מאהל המלך שהוקם בחצר, במיוחד לכבוד חודש הרמדאן . בלילה, בתום הצום, כך הוסבר לנו, מקבל המלך במאהל את פניהם של אורחים נכבדים . לדוד ולי הוקצתה דירה באחד המבנים של הארמון : שני חדרי שנה, סלון, ואולם אירוח ובו כריות וספות הסבה . השעה היתה 6 בערב . "חכו כאן, בלילה יתחילו הפגישות שלכם", אמרו מקבלי פנינו ועזבו . קרוב לארבע שעות ישבנו באולם האירוח . למרות שאנחנו לא מוסלמים אדוקים, הצום נכפה עלינו . הבטן כבר מקרקרת . . . ב ‑ 10 בלילה נפתחו דלתות האולם, ונכנסו משרתים שחומי עור, עם כמויות אדירות של מאכלים מכל המינים, כולל לפחות חצי תריסר סוגי בשרים צלויים . סכו"ם ל...
אל הספר