התרשמתי עמוקות . ככלל, מעולם לא היתה לי נטייה להתרשם ממי שמכונים "אישים", ובכל מקרה ‑ דיין לא ייצג מבחינתי סמכות עליונה, כפי שייצגו יצחק שדה ויגאל אלון . בלי קשר להתרשמותי האישית מדיין, התאכזבתי כשראיתי את השיירה שלו, שהיתה אמורה להיות "משוריינת" : היו בה כשלושים ג'יפים, מצוידים במקלעים קלים או בינוניים, ומעט רכבים יותר כבדים . אפילו טנק אחד לא היה בשיירה . לי ולנהג הג'יפ שלי היה רק נשק אישי . בבוקר ה ‑ 12 ביולי נערכו כוחות הפריצה ללוד ברחוב הראשי של כפר הנוער בן שמן, ששוחרר מן המצור בו היה נתון במשך חודשים ארוכים . סביב שלושים הרכבים של משה דיין התגודדו וצהלו הנערים והנערות של בן שמן . הטור יצא לדרך, ואני כאמור בג'יפ האחרון . באמצע הדרך בין בן שמן ללוד, בסך הכל מרחק של כשלושה ק"מ, נתן דיין פקודת אש, ובו ‑ זמנית כל הכלים פתחו בירי מאסיבי לכל עבר . האפקט היה אדיר . תוך ירי פרצו הכוחות ושטפו דרך לוד, שלמעשה לא היתה עיר של ממש אלא עיירה קטנה . איש לא ירד מן הג'יפים, רק ירו, וכל הפריצה לא נמשכה יותר מעשרים דקות . בשלב זה הודיע מולה בקשר שהגדוד השלישי נכנס ללוד ממזרח, ולפקודת דיין יצאה השיי...
אל הספר