עוד בטרם התגייסותי ידעתי לא מעט על הפלמ"ח, והיכרתי פלמח"ניקים, ביניהם יקותיאל ( "קותי" ) אדם, לימים אלוף וסגן הרמטכ"ל, שהיה במחלקת הפלמ"ח שחנתה בגבעת השלושה, או שייקה גביש, בוגר גבעת השלושה שהתגייס שנה או שנתיים לפָנַי . ידעתי את מבנה הפלוגות של הפלמ"ח, את החלוקה בין אימונים לבין עבודה במשקים שקלטו את היחידות, ולפחות בשמותיהם היכרתי את המפקדים יצחק שדה ויגאל אלון . בעינַי, הפלמ"ח היה אליטה, גולת הכותרת של התגייסות "היישוב" להגשמת הציונות ולהקמת המדינה . ערב ההתגייסות הגיע אחד ממפקדי הפלמ"ח לשיחה עם כל הכיתה שלי, בנים ובנות . הוא הגדיר את הפלמ"ח כ"הצבא המגויס היחיד של 'ההגנה'", וכדי להבליט את ההבדל המהותי בינינו לבין "הפורשים", הוא חזר והדגיש שהפלמ"ח סר למשמעתם של פיקוד "ההגנה" והמוסדות הלאומיים . המסלול של הכיתה שלי היה הצטרפות לפלוגה א' בבסיסה הראשוני בקיבוץ יגור . כל הכיתות הקודמות מגבעת השלושה הלכו במסלול זה וצורפו לפלוגה א' . שום טקס לא נערך לנו, לא השבעה על ספר התנ"ך ולא הנפת דגל כפי שנהוג היה בחי"ש ( חיל השדה של "ההגנה", שהוקם ב ‑ ,1938 והורכב ממתנדבים שעברו אימונים צבאיים, אך לא...
אל הספר