עדי מ . אופיר 8 של מושגים בכלל ושל אלה הנדונים כאן בפרט, ולתלותם בשפה ובתרבות שבה הם נחשבים . המאמץ העיקרי הוא לתפוס ולנסח תבנית יחסים שנותרת קבועה מעבר לשינויים מכריעים באופן שבו היא מתגלמת בזמנים ובמקומות שונים . אבל גם המחשבה המופשטת נטועה בלשונה, בזמנה ובמקומה . זו הנפרשת כאן נטועה בעברית ובתנאי הקיום היהודי בישראל ‑‑ פלסטין . התנאים האלה אינם מושא הדיון אבל עקבותיהם אינם נמחקים בכתיבה ; הם תורמים לה כמה דוגמאות, רסיסי דמיון פוליטי, אופק מוגבל שהמחשבה מבקשת לפרוץ וכתמים עיוורים שאותם לא הצליחה לסלק, ומעל לכול ‑ תביעה בלתי מתפשרת לכתוב בשפה שאינה שפתו של השלטון, שאינה מניחה את מה שהשלטון נוהג לספר על המדינה ואינה מסתפקת בגבולות המעשה הפוליטי שהשלטון מבקש לסמן . מדובר בעבודה תיאורטית שבמרכזה ניסיון לחשוב על השלטון מתוך זהירות יתרה בקטגוריות המוכרות של השיח הפוליטי בעברית . זהירות יתרה הן מפני שהמחשבה מנסה, באיטיות ובפיגור אופייניים לה, להדביק מציאות פוליטית המשתנה במהירות, הן מפני שהקטגוריות שמציעים המדינה, השלטון, והאידיאולוגיה הרווחת זמינוֹת ונוחות בדיוק במידה שהן משבשות את שדה הרא...
אל הספר