יועד אליעז 56 ה‑‑ 18 ממשיכים להדהד במאות השנים הבאות ולשמש תשתית לפרדיגמה של מומחי החינוך ומבקרי בית הספר גם היום . "אותיות מתות", העומדות במרכז הפעילות הבית ספרית, העלו, ומעלות גם היום את חמתם של אנשי ונשות חינוך הומניסטים . הם ראו ( ורואים היום ) בקריאה וכתיבה של מילים חסרות משמעות חילול של הנפש הטבעית ושל השפה הטבעית, שלטעמם כל קיומה הוא בשירות המשמעות שהיא נושאת . כך למשל, על סיפָּה של המאה ה‑‑ 19 תיאר היינריך פסטלוצי ( Pestalozzi ) , את הנזק הגלום בהחלפת רשמי החושים במילים כתובות : [ ידידי, ] חזור, ותאר לעצמך לרגע, את האימה שברצח הזה . מניחים את הילדים עד שנתם החמישית ברשות הטבע, הם נהנים ממנו הנאה שלמה [ . . . ] ומהלך הטבע החופשי שמסגל לו הפרא מאושר החושים, כשהוא גדל, מפלס נתיבו בהם . ואחרי חמש שנים רצופות של הנאת חיי חושים, מעלימים בבת אחת את הטבע מעיניהם, מפסיקים בעריצות את מהלך חרותם מלא החן, כובשים אותם כעדרי צאן בבית מסריח [ בית ספר ] מרתקים אותם בלא רחמים שעות, ימים, שבועות, חודשים ושנים להסתכלות באותיות עלובות, חסרות חן וחסרות צורה ולמהלך חיים השונה עד כדי טירוף הדעת ממצבם...
אל הספר