178 שמואל ארליך הבלתי נמנעים שמשאלה זו מעוררת ויוצרת . פרויד מניח את ההנחה ( הברורה מאליה ) שהאושר הוא סובייקטיבי ולכן הוא מנת חלקו של היחיד . התרבות, לעומת זאת, היא מעשה ידי אדם ועל כן יכולה רק לתמוך ולחזק, או לחלופין לערער ולתסכל את הרגשתו 23 של הסובייקט . תרבות לא ניחנה, ככל הנראה, בסובייקטיביות . אבל יש במסה זו רמזים להשקפה אחרת . התפתחותה של תרבות, נאמר לנו, יכולה להיות מקבילה להתפתחותו של היחיד . תרבות עוברת שלבים התפתחותיים דומים, ויכולה להתקבע ואפילו לפתח נוירוזה . כאן עלינו להוסיף את מה שפרויד עדיין לא ידע אבל כנראה שיער - שתרבות יכולה גם להיות פסיכוטית . עדות אחת מני רבות לכך היא עליית הנאציזם בגרמניה והשואה . ואכן, ממש לא ייאמן עד כמה חזה פרויד אסונות אלה ואת התהליך הממאיר של התפתחותם תוך עיסוקו במנהיג ובכוחה של האידאולוגיה, בחיבוריו "פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" ו"משה האיש והדת המונותאיסטית" . כפוסט-פרוידיאניים, אנו מודעים לכך שציוויליזציה איננה מתפתחת וגדלה בלבד ; שהיא בעלת כיוון וכוונה ( intentionality ) ויכולת לשחֵר אחר מטרותיה ; היא גם מסוגלת להתנוון, להתפורר ול...
אל הספר