מצחיק זה לא 299 אלה מאפשרים לבדוק אם המשמעות הישירה של המבע אכן תהיה תמיד זו שתיבחן ראשונה, וכמו כן הם מאפשרים לבדוק מה קורה למשמעות הישירה אם ההקשר מלמד שהיא איננה הפרשנות המתאימה : האם היא “נדחית" במובן זה שהיא נעלמת מן התודעה ואינה נגישה יותר ? בנוגע לשאלה הראשונה, ממצאים אמפיריים רבים מעידים על כך שהמשמעות המילולית אינה חייבת להיבחן ראשונה ( ראו הפניות אצל ספרבר ווילסון, 2004 ) . השאלה השנייה, החשובה יותר לענייננו כאן, היא : האם משמעות מילולית שאינה מתיישבת עם ההקשר נעלמת מן התודעה ? נראה שהתשובה על כך שלילית . גרנבכר ( 1990 ) טוענת שההקשר אכן פועל לדיכוי משמעויות שאינן מתיישבות איתו, אך משמעות שממלאת תפקיד בפענוח המבע כולו לא תימחק . בהקשר של אירוניה, תפיסה זו הולמת את גישת השלילה העקיפה ואת העיקרון של “מרווח אירוני", שמבססים את פרשנות האירוניה על הצבה של שתי המשמעויות - הישירה והעקיפה - זו מול זו ( סעיף 5 . 2 ) . רחל גיורא ועופר פיין הציעו ב ‑‑ 1999 את “תיאוריית השימור והדיכוי" ( Retention / Suppression Hypothesis ) , שלפיה משמעויות בלתי הולמות שמתעוררות בשלב הראשון של הפענוח ומפ...
אל הספר