מרים מצנר קינן 22 לפני המהפכה התעשייתית . "הצמר האנגלי" היה מוצר איכותי מפורסם שהגיע מהכבשים האנגליות, אשר גם כיום, אלה העוברים בַּאֲפָרִיֹם הירוקים‑‑תמיד של דרכי הכפר באנגליה, יכולים לראות את הכבשים הרובצות שם קיץ וחורף, והאוויר הרטוב והלח של האי האנגלי נספג בצמרן . לקראת הקיץ, כמו רועי צאן בכל המחצית הצפונית של כדור הארץ חוגגים גם באנגליה את חג הגז . הרועים גוזזים את הצמר מהכבשים, מה שגם מרענן אותן לקראת הקיץ . מהצמר הגזוז טווים חוטים, אותם אורגים לאריג . עד למהפכה התעשייתית היה חלק גדול מהצמר הזה נשלח לכפרים חקלאיים, שם היו הנשים, לרוב, טוות את החוטים מהצמר, ואחד הגברים, או כמה מהם, היו אורגים את החוטים לאריגים . עבודת הטווייה הצריכה בין שלושה עד שמונה גלגלי טווייה כדי לאפשר לאדם אחד לארוג את הבד . כלומר תהליך הטווייה היה ארוך בהרבה מעבודת האריגה . החקלאים שאל המשקים שלהם הגיע צמר הכבשים לטווייה ואריגה היו מעין קבלני משנה של תעשיית הטקסטיל, ועבורם הייתה זו אפשרות של הכנסה צנועה נוספת לחייהם הדלים . בספרה החיפוש הגדול מזכירה סילביה נסאר ( Nasar ) את שנות הרעב הקשות באותה תקופה . רעב ...
אל הספר