10 יצחק בנימיני של מציאות מוחשית, כזו החפה מתיאטרון הייצוג של המילה את עצמה . חרב המילה המתהפכת בשורות אלה תגיב שלא, היצג זה אינו עדות לחיים המתקיימים מחוצה לה : אוטוביוגרפיות אלה הן עבור עצמן החיים הנתונים לייצוג-עצמי, ב-גרפיה של העצמיות של המילה במילה, המילה שהיא במקרה הנוכחי מילת הזיהוי העצמי של העצמי את עצמו כמוגדר בתוך קיפול הכורח החברתי . הביוגרפיה העצמית הזו של מושג הזהות מפגינה תיאטרון המדמה איזו חשיפה זוויתית של החיים ״עצמם״ . משמע הביוגרפיה נזרקת לצד עצמה, כמילה צדדית לעצמה, לעצמה כמילה של החיים . הצדדיות האישית של אותן כתיבות כשאריות החיים מפגינה את מועקת המילה . אותה מועקה מהדהדת את קיומי הפרטי שבפוגשו את מרחב הזהות, מתברר יותר ויותר כנושא של מילים המוטחות מבחוץ כדי לסמני כ : מזרחי . יהודי . מסורתי . חילוני . מערבי . פרסי . התבשלות פנימית של מחיצה פנימית בתוך הסובייקט אשר גילומיו המילוליים החיצוניים מתפתלים חזרה להיות בו בזמן מילים ממסגרות ופותחות . האוטוביוגרפיה היא של המילה עצמה . היא מספרת על מועקותה עת הוסללה עד לבית הספר הנוכחי, לתוך היותיותה ברושמה את מסת ההפגן של הזה...
אל הספר