414 פנינה לנגברג ומצטבר ומשתמר באהבה וביראה במוזיאונים ובין דפי הספרים, הרואים אור בכל הלשונות . האמת על כל עוצמת זוועתה נרצחה ונשרפה . רק אודים נצרפים בעדויות . ספק אם מי שלא היה שם יוכל לרדת לתהומה של האמת הזאת . ספק אם מי שהיה שם יוכל לתת ביטוי להיקפה באמצעות דָּבָר דָּבוּר על אָפְנָיו . 841 קובנר וגם לוריא ביטאו את מה שרבים אחרים יוצאי המחנות ידעו ; שעוד מעט לא תהיה דרך להגיע לאמת של הגטו והמחנות , לאמת שבחוויית השואה . "עוד דור ולא יהיו בינינו האנשים שיודעים את הדרך ליער, שזוכרים את המקום בו אירעו הדברים, וספק אם יהיה 842 מי שיעיד על הכוונות האמתיות של תפילותיהם" . אנו שלא היינו שם, כל שנותר בידינו הוא לכבד את רסיסי החוויה שניצולי השואה וקורבנותיה מעידים עליהם בפנינו, להקשיב לקול הכאב, לפנות לו מקום בתודעת הלב ולמסור אותו הלאה ; לדאוג שימשיך להדהד בנו ובדורות הבאים, נוכח במציאות כאות הזהרה . במוקד הספר עומדת סוגיית זיכרון השואה ; סוגיית מסירתה . איך נזכור את השואה, את מה שלא חווינו ואין לנו דרך לדעת אותו ; כיצד נעיד עליה לדור הבא ואיזו מסורת זיכרון נקדם ? האם נרצה לספר על החיים המ...
אל הספר