388 פנינה לנגברג אם הייתי יהודי תחת שלטון נאצי, במחנה ריכוז, מה היה ביכולתי לעשות על מנת להציל חלק ממני, מהעצמיות שלי, במציאות בה בני-אדם הופשטו מבגדיהם, משמותיהם והם הפכו למספר מקועקע על אמת ידם . מציאות בה חיי העבר שלהם נלקחו מהם, משפחותיהם, חבריהם, מקצועם, האהבות שלהם, כישרונותיהם . מציאות בה מיליוני אנשים הורדו, על ידי בני אנוש אחרים, לדרגה הכי נמוכה של קיום : בשר ודם המיועד להשמדה בדרך היעילה ביותר ? מהו הדבר בתוכי שיכולתי להציג מול ניסיון המחיקה הזה ? מהו הדבר שיכול היה לשמר את אותו ניצוץ אנושי בי במציאות המכוונת כולה למחוק אותו ? ומנגד : איך אדם רגיל, כפי שהיו רוב הנאצים ותומכיהם, הופך להיות חלק ממכונת השמדה המונית ? במלים אחרות, מהו הדבר שעלי להשהות בתוכי, להקהות ולהדחיק כך שאוכל לשתף פעולה עם מנגנון של רצח ? מהו זה שעלי להרוג בתוך עצמי על מנת שאהיה מסוגל להרוג אדם אחר, אנשים, שארצה בהרס עם שלם, או שאקבל זאת בשתיקה ? [ . . . ] האם יתכן שאני בעת הזו, במודע או שלא במודע, באופן אקטיבי או פאסיבי, מתוך אדישות או קבלה אילמת, משתף פעולה עם תהליך כזה המאיים להמיט הרס על אדם אחד או קבוצ...
אל הספר