זיגמונד פרויד - הלא מודע 152 85 ולשאלה איך זה שהאדם במצב רגיל מסוגל ( ההלוצינציה ) להבחין בין פנטזיה למציאות . פרויד החל לעסוק בשאלה זו מוקדם מאוד, וכבר ב מתווה של 1895 היא תופסת מקום נכבד . הדמיון בין הפתרון המוצע שם לבין זה של החיבור שלפנינו ניכר לעין, אף כי הוא מנוסח במינוח שונה . הוא כולל בעיקר שני מהלכי מחשבה . פרויד טוען ש"התהליכים הנפשיים הראשוניים" עצמם אינם מבחינים בין דימוי ( Vorstellung ) לבין תפיסה ; עליהם להיבלם תחילה על ידי "התהליכים הנפשיים השניוניים" ; אלה יכולים להתחיל לפעול רק בהינתן "אני" בעל מלאי גדול דיו של אחיזה שיכול לספק את האנרגיה הדרושה לבלימה . מטרת הבלימה היא להרוויח זמן כדי ש"סימני המציאות" יוכלו להגיע ממנגנון התפיסה . אך במקום השני, פרט לתפקיד הבלימה והעיכוב, אחראי אני זה גם להפניית "אחיזות קשב" לעולם שבחוץ, אחיזות שבלעדיהן אי‑אפשר להבחין בסימני המציאות . ב פירוש החלום ( 1900 ) פרויד חוזר ומדגיש את חשיבותו העקרונית של תפקיד הבלימה והעיכוב להכרעה בדבר ממשותו של משהו ומייחס תפקיד זה גם שם ל"תהליך השניוני", אף שהאני עצמו איננו מוזכר שוב . הדיון הבא המפורט יות...
אל הספר