זיגמונד פרויד - הלא מודע 140 אם הנחה כזאת, המרתקת דימויים לתאי עצב, נכונה בכלל וקבילה . אני סבור : לאו . בעבר הייתה לרפואה נטייה למקם כישורים נפשיים שלמים - כדרך שהם מוגדרים בלשון הפסיכולוגיה - באתרים מסוימים במוח . לפיכך, הצהרותיו של ורניקה ( Wernicke ) בנושא זה נחשבו מן הסתם להתקדמות גדולה . לפי דבריו, רק היסודות הנפשיים הפשוטים ביותר, דימויי כל אחד ואחד מהחושים, ניתנים למיקום ; ניתן למקם אותם בקצה המרכזי של העצבים ההיקפיים, הקצה שקולט את הרושם . אך בסופו של דבר, כאשר אנו מנסים למקם יסוד נפשי פשוט כלום איננו אלא חוזרים על אותו משגה עקרוני שבו אנו שוגים כאשר אנו מנסים למקם מושג מסובך, פעילות נפשית שלמה ? האם זה מוצדק לקחת סיב עצב, אשר לאורך כל מסלול מהלכו לא היה אלא יציר פיזיולוגי הנתון למודיפיקציות פיזיולוגיות, לטבול את קצהו בַּנפשי ולצייד את הקצה הזה בדימוי או בתמונת זיכרון ? אם אנו מכירים בְּ"רצון", ב"אינטליגנציה" כמונחים פסיכולוגיים מלאכותיים התואמים מערכות מורכבות בעולם הפיזיולוגי, האם נוכל לדעת בביטחון רב יותר ש"דימוי פשוט של חוש" אינו אלא מונח מלאכותי כזה ? הרי קרוב לוודאי ששרש...
אל הספר