גם אני איבדתי ילד 117 מחשיפה נוספת למראה הזה של המוות . יש להניח שבשל חובת השירות הצבאי בישראל והנוכחות של הלוחמה בחייהם, הטריגר המתואר נוכח בקרב גברים ישראלים יותר מאשר בקרב גברים ברחבי העולם . החרטה שהרגיש קיבלה משנה תוקף במחקרים שקרא בהמשך . מספר רותם : איך אני אמור לדעת ? כאילו, אני אמור להחליט ? יש פה אלמנטים רגשיים . דרך אגב, כשהלכתי לקרוא על זה, המחקר שם עדיפות גמורה ללראות ולגעת . הנתונים שלהם מראים דברים מאד ברורים עם עדיפות קודם כל לראות ולגעת, ולשמור מזכרות, שמובילה לרמת סימפטומים פוסט‑טראומטיים נמוכה משמעותית . מדבריו של רותם נדמה כי אם היה יודע את כל המידע שבירר בדיעבד ייתכן והיו בוחרים אחרת . כך גם אהוד שמצר על כך שבחרו שלא להיפרד מבתם : "אחרי שהוציאו את ענת אז הם שאלו אם להראות אותה לצערי ואני לא ממליץ את זה לאף אחד לא הסכמתי לראות, ואמרתי ליערה שאני ממליץ לה לא לראות . אני חושב שגם היא מצטערת על זה שלא ראינו את ענת״ . הפרידה הממשית מהתינוק מתוארת כמורכבת ומפחידה, אבל ההיבט התרפויטי שלה כמאפשר מעין סגירה, שחרור ואישור להמשיך הלאה, עלה בראיונות רבים : שאלו אותנו אם אנחנו ...
אל הספר