פציעה עצמית בקרב נערות 132 עד שמונה‑‑עשרה ) גויסו למחקר ממוסדות שבהם שוהות נערות במצוקה בישראל . לאחר קבלת הסכמה מדעת, הנערות ענו על מגוון שאלונים בנוכחות העו"ס המטפלת בהן במוסד . תוצאות המחקר : נמצא שהתעללות מינית בילדות מעלה את הסיכון לפציעה עצמית פי שלושה בהשוואה לנערות שלא חוו התעללות מינית בילדות . כמו כן, דיסוציאציה היוותה גורם מנבא לפציעה עצמית . בקרב נערות שפצעו את עצמן נמצאו שיעורי דיכאון גבוהים יותר לעומת נערות שלא פצעו את עצמן, ללא קשר להתעללות מינית בילדות . בנוסף, הממצאים מצביעים על כך שנערות שדיווחו על התעללות מינית בילדות ועל פציעה עצמית היו בעלות רגישות יתר חושית . עוד נמצא מתאם מובהק בין רגישות חושית לדיסוציאציה . דיון : הממצאים מצביעים על האופי המעגלי והחזרתי של הפציעה העצמית בתיווכם של המנגנונים הדיסוציאטיביים . חידוש מרכזי נוסף הוא המורכבות של רגישות יתר חושית ושל תת‑‑רגישות חושית בקשר שבין היסטוריה של התעללות מינית בילדות, דיסוציאציה ופציעה עצמית בגיל ההתבגרות . מסקנה : למחקר זה ישנן השלכות בכל הקשור לטיפול בנערות במצוקה, לטיפול בנפגעות התעללות מינית בילדות, ועבור ...
אל הספר