הוא לא הכיר אותי ואני לא הכרתי אותו . אבל הוא הסביר לי ששום חברת תעופה מסחרית לא הסכימה להטיס את הבן שלו בגלל הציוד שנדרש בכדי לשמור עליו בחיים . זה נחשב מסוכן מדי בשביל החברה . באותו זמן היו לי ילדים קטנים משלי , איך יכולתי להגיד לא ? שלחתי את המטוס שלי והבאתי את הילד ואת הוריו לניו-יורק בתקוה שהרופאים כאן ימצאו תרופה למחלת הנשימה הקשה שהוא סבל ממנה . הם לא הצליחו , אבל ההורים נותרו אסירי תודה עד היום הזה . אני תמיד מתרגש מכך שהם זוכרים אותי . בימים הקשים והסוערים האלה , אני מקבל השראה מהמסר השנתי של הרב , ולומד איך להתמודד עם משברים ואף עם אסונות : למצוא את הנקודה הטובה בתוך כל השלילי שמסביב . המשפחה הזאת והאמונה הגדולה שלהם היא דוגמה מצוינת לכולנו , ואני רוצה להודות להם על התזכורת השנתית . אנחנו צריכים לזכור שיש לנו המון סיבות להגיד תודה , בין אם זה בראש השנה האזרחית , חג ההודיה או בכל יום רגיל בשנה . תחשוב כמו מנצח 38
אל הספר