208 | ניידים ונייחים נוף על הקיר המסתיר לנו אותו, הקיר הפנימי של תודעתנו ( או חלק ממבוך המראות שהוא שפתנו ) . פעילותנו הסמלית, השיח שלנו, היא לפיכך ה"מציאות" היחידה, או לפחות המציאות היחידה הרלוונטית בשבילנו . כך מאז שלמדנו לשאול לא מה האמת, אלא מי קבע ולאיזה צורך, ומאז שענינו שמאחורי כל אמת יש פוליטיקה של יחסי כוחות — למדנו גם להיות חשדנים . למשל, למדנו לחשוד שמאחורי יצירות ספרות המתיימרות לעסוק בחוויות כלל אנושיות שוכנות, סמויות מן העין, צורות מתוחכמות של הַדָּרה, שמטרתן לתת חזות של קביעות ואוניברסליות לקבוצה ההגמונית השלטת בייצור הידע . הבניית הומוסקסואליוּת כ"אחרוּת", למשל, פועלת בשירות ביצור ההגמוניה ה"הטרו-נורמטיבית" או ה"סיסג'נדרית" . למדנו גם לחשוד בבדיחוֹת, תמימות לכאורה, שהן משכפלות ומנציחות דעות קדומות לא מוּדעוֹת שבעזרתן מקובעת היררכיה מגדרית . אבל אם השיח "מַבנה" את המציאות, המרווח שבין השיח למציאות נסגר, והם נעשים רצף אחד : אין שיח שיכול להיות "לא אמיתי", "בדיוני" או בלתי-מכונן . כל שיח הוא עכשיו "מציאות" . כל פעולה של הדמיון אינה אלא עוד לבנה בחומת הממשי . לפיכך, אין מפל...
אל הספר