לא יהודית ולא דקומרטית : הקשפטיזציה של הפוליטימה | 111 ברוסו והמשכו בלנין . מי שמתיימר לדעת מה ראוי שהציבור ירצה, בשונה ממה שהציבור עצמו אומר שהוא רוצה, צועד צעד גדול מדמוקרטיה לכיוון רודנות . מאחר שהיועצים גם תבעו לעצמם מונופול על ייצוג הממשלה, וביקשו לאסור עליה לבחור לעצמה ייצוג אחר, ובית המשפט תחת שרביטם של הנשיא שמגר וסגנו ברק נטה להסכים, התוצאה המוזרה הייתה שהיועץ יכול למנוע משרים וראשי ממשלות להשמיע את דעתם בבית המשפט . הדברים התבררו לראש הממשלה יצחק רבין, לתדהמתו הרבה, כאשר היועץ המשפטי שלו, יוסף חריש, סירב לייצג את עמדתו בעניין סגן שר הדתות רפאל פנחסי מש"ס, שהוגש נגדו כתב אישום . היועץ חריש חשב שעל פנחסי להתפטר . רבין חלק עליו . העניין הגיע לפתחו של בית המשפט העליון, שקבע שעצתו של היועץ מחייבת את הממשלה ( ראו לעיל, הִלכת דרעי- פנחסי ) . זו הייתה פסיקה פחות חדשנית מכפי שנדמה . שכן שמגר עצמו, שנים קודם, כיועץ משפטי לממשלה, טען שהיועץ דומה פחות לעורך דינה של הממשלה, ויותר לשופט, הרשאי לפסוק 15 האימפריאליזם הפקידותי כבר התווה את לגבי פעולות הממשלה . הדרך, ורק חיכה להזדמנות לקבע אות...
אל הספר