לעמוד בכך . אם הם ידעו שהם אחראים להחלטותיהם , הבנקאים יהיו זהירים יותר בכספם . בנק שנחשב " גדול מכדי שיוכל ליפול " — כלומר , שהוא יקבל מיליארדים בכספי חילוץ ממשלתי אם השקעותיו ירדו לטמיון — הוא בנק שנוטל על עצמו יותר מדי סיכונים . מערכת הבנקאות בישראל היא דוגמה טובה לבעייתיות שבהסתמכות על השלטון כמי שישמור על יציבותם של הבנקים וימנע השנים הראשונות לקיומה של המדינה פיקחה 35 תבהלות בנקים . ב - הממשלה באופן הדוק על המערכת הבנקאית ושלטה באופן מוחלט כמעט באופן שבו השקיעו הבנקים והציבור את כספם . במלים אחרות , לממשלה הייתה גם סמכות וגם יכולת למנוע כל סיכון ליציבות הבנקים באמצעות הוראה ישירה . על אף השליטה הזו , החלו הבנקים בשנות השבעים לפעול להפניית כספי המשקיעים אל מניות הבנקים , כדי להעלות את שערי מניות הבנקים , ובכך להגדיל את ההון העצמי שלהם . אותו הון עצמי של הבנקים שימש אותם , בתורו , כדי להגדיל את סך כל הלוואותיהם . הבנקים כינו את הפעולה הזו " טיפוח מניות " ; העם כינה אותה " ויסות מניות " — אך בפועל , כפי שהיה ברור לכל אדם במערכת הכלכלית , היה מדובר בתרמית פירמידה קלאסית . בתרמית פירמ...
אל הספר