112 להבתו של נר רוח האדם ועל גורלה המשותף עם העולם . 115 אף שבשלאר הצהיר יותר מפעם אחת כי המים הם אולי היסוד שאותו מהדהדת נשמתו הכי עמוק, היתה זו בכל זאת האש שקראה לו לשוב אליה שוב ושוב, אולי כי זה מה שאש עושה, היא משתנה מרגע לרגע, חיה ותוססת, לעולם אינה שבעה, דורשת שנזין אותה כל עוד רוח חיים מפעמת בה, ובנו . דימוי הלהבה הוא דימוי מרכזי לתנועת החיים, כפי שבשלאר מראה ב להבתו של נר . הלהבה היא כוח חיים, אולי כוח החיים בהא הידיעה, היא נולדת והיא גוועת, היא שואפת מעלה, היא אהבה והיא זמן, היא יצירה מתמדת והיא תשוקה . אפשר להבין מדוע בשלאר חזר ונענה פעם אחר פעם לקולה, לשירתה שאינה יודעת מנוחה . לכל יסוד הטמפרמנט שפועל עלינו בדרכו . ארבעת היסודות הקוסמוגניים - אדמה, אש, אוויר ומים - היו נקודת המוצא של בשלאר בחקירתו את הדמיון, שכן הוא ראה בדימויי היסודות הללו את "דרך המלך" להתוודע אל השיתופיוּת של הדמיון שאנו חולקים כבני אדם . בעברנו הקדמוני, כולנו במידה כזו או אחרת פילוסופים קדם – סוקרטיים, ולכן כולנו מבינים מיד את חלומות היסודות העתיקים . הדמיון מייצר דימויים שמארגנים את התפיסה שלנו ואת דרכי...
אל הספר