89 פרק חמישי : אור המנורה הישנים, מחליפים חפץ, נקשרים למשהו שונה בתכלית מהחפץ האהוב והישן מהכוננית העתיקה . מי שחי במאה הקודמת ביטא את המילה "מנורה" במשק שפתיים אחר ממשק השפתיים של ימינו . עבור חולם מילים שכמותי, המילה "נורה" כמעט מצחיקה . הנורה לעולם לא תשדר תחושת קרבה כזו שתאפשר לייחס לה שמות תואר של שייכות . 96 מי יכול היום לומר : "נורת החשמל שלי" באותו אופן שפעם אמרו "המנורה שלי" ? אה ! כיצד אפשר להמשיך לחלום עם שקיעתם של שמות תואר השייכות, כל אותם שמות תואר שביטאו בנחישות רבה את הקִרבה שחלקנו עם חפצינו ? הנורה החשמלית לעולם לא תעניק לנו אותן חלימות שהעניקה לנו המנורה החיה, שעשתה אור משֶמֶן . נכנסנו לעידן האור המוסדר . כל שעלינו לעשות הוא ללחוץ על המתג . איננו עוד אלא סובייקט מכני המבצע תנועה מכנית . אין בידינו עוד האפשרות לנצל את הפעולה הזאת כדי לכונן את עצמנו, בשמץ גאווה מוצדקת, כסובייקטים של הפועל "להאיר" . בספרו היפה לקראת קוסמולוגיה , כתב אוז'ן מינקובסקי 97 פרק בשם "אני מדליק את המנורה" . אלא שהמנורה כאן היא מנורה חשמלית . די 96 ז'אן דה – בושר מתאר בסרקזם חטוף סצנה שבה "נורה ח...
אל הספר