71 פרק רביעי : הדימויים הפואטיים של הלהבה בחיי הצומח לנו על העץ : "באופן דומה ( לשלהבת ) , שורשיו נטועים באדמה, ומהם הוא ניזון, כמו הנר הניזון מן החֶלֵב, מן השעווה או מן השמן השומרים על בערתו . הגזע היונק את המוהל או הלשד שלו הוא כמו קצה הנר שבו מתקיימת האש הודות לעסיס שהיא שואבת אליה . השלהבת הלבנה היא ענפיו וגבעוליו של העץ העטויים עלים ; הפרחים והפירות שהם תכליתו הסופית של העץ הם השלהבת הלבנה שאליה הכול מתכנס" . ההשוואה הארכנית הזאת אינה מספרת לנו אפילו לא סוד אחד מתוך אלפי הסודות היוקדים המכינים באין רואה את התפקעותו הזוהרת של עץ פורח אחד . ננסה אם כן להתחקות אחר המשוררים וללכוד את הדימויים שכל – כולם אומרים שירה ראשונית, לפגוש אותם ברגע לידתם מתוך פרט קטן שראוי להאדרה, מתוך גרעין של שירה חיה, שירה שאנו יכולים להחיות בתוכנו . 2 . כאשר דימוי הלהבה פוקד את המשורר כדי לבטא אמת כלשהי על עולם הצומח, צריך שהדימוי יופיע במשפט אחד בלבד . להסביר או לפתח אותו משמע להאט ולקטוע את תנופת הדמיון הממזגת את להט האש עם עוצמתו הסבלנית של הצמח . אותם דימויי – משפט שמספרים את הלהבות הצמחיות ומלטשים אות...
אל הספר