38 להבתו של נר בגן ( Béguin ) , שהוא אימץ אותה ככותרת לפרק שהקדיש לליכטנברג בשם : "הנר הדולק" . למעשה כל "אובייקט" שהופך ל"אובייקט של חלימה" לובש אופי ייחודי לו . איזו מלאכה כבירה ונהדרת זו היתה, אילו רק יכולתי לרכז תצוגה של "אובייקטים חולמניים", אובייקטים שנעשים חולמניים באמצעות חלימה ביתית של חפצים מוכרים . כל דבר בבית היה זוכה אז ב"כפיל" שלו ; לא אותו שד מהסיוטים, אלא מעין רוח רפאים שפוקדת את הזיכרון, מחיה את ההיזכרות . אכן כן, לכל אובייקט חשוב יש אישיות חולמנית משלו . ללהבה הבודדה יש אישיות חולמנית שונה מזו של האש באח . האש שבאח עשויה לבדר את רוחו של מ ל ב ה ה ל הב ו ת . אל מול אש פטפטנית יכול האדם לסייע לעץ לבעור, הוא מוסיף ברגע הרצוי בול עץ נוסף . האדם שיודע להתחמם נושא עמו את מעשה פרומתיאוס . הוא משנה את הפעולות הפרומתאיות הקטנות, שמהן הוא שואב את גאוותו כמלבה להבות למופת . אבל הנר דולק לבדו . הוא אינו זקוק למשרת . על השולחנות שלנו כבר לא מונחים מספריים לקטימת פתילות . 19 בשבילי, עידן הנרות הוא עידן "הנרות המחוררים" . 20 לאורך תעלות הדמע זרמו הדמעות, דמעות 19 [ בזמנים שבהם נרות ...
אל הספר