135 1 . בנקודה זו נסגור את כוורתנו הצעירה שהחיים בה שבים למהלכם המחזורי, מתפרשֹים ומתרבים עד שיתפצלו בתורם, ברגע שיגיעו למלוא עוצמתם ואושרם, ונחזור לסיור אחרון בכוורת – האֵם כדי לחזות במתרחש בה לאחר עזיבת הנחיל . מששככה המולת העזיבה, ושני – שלישים מתושביה נטשו אותה ללא כל כוונה לשוב, דומה העיר האומללה לגוף שדמו הוקז : היא לאה ושוממה, כמעט מתה . ובכל זאת, נותרו בה כמה אלפי דבורים ; על אף תשישותן הן נחושות בדעתן לשוב מיד למלאכתן, והן ממלאות כמיטב יכולתן את מקום הנעדרות, מעלימות את עקבות ההוללוּת, מאחסנות מחדש את מאגרי המזון שניצלו מהביזה, עפות אל הפרחים, משגיחות על פיקדונות העתיד, מודעות לשליחותן ונאמנות לחובה שהטיל עליהן גורל מוגדר ונוקב . ואף כי ההווה נראה קודר, תקווה ניבטת מכל פינה שבה נביט . אנחנו נמצאים באחת מאותן טירות מהאגדות הגרמניות שבהן הקירות בנויים מאלפי בקבוקונים הטומנים בחובם את נשמותיהם של מי שעתידים להיוולד . אנו נמצאים במשכנם של החיים הקודמים – לחיים . מכל עבר תלויים ועומדים רבבות גלמים, בעריסות חתומות היטב המסודרות בחפיפה אינסופית של תאים מופלאים בעלי שש פאות, צחורים יו...
אל הספר