219 האהבה של הקליניקה איני מחליטה שלא יבוא . זוהי הבחירה של המטופלת ולא שלי . לפעמים אני שואלת מדוע הוא או היא מוסיפים לבוא, אך איני מאיצה ; אני לא יודעת, והייתי רוצה לדעת . שתי הנשים האלו היו בטיפול זמן רב ושתיהן, למיטב שיפוטי, התפתחו במידה רבה . שתיהן עזבו . ועוד אחד עזב, גם הוא בזמן הנכון, כלומר, אחרי שנים של טיפול ובעיצומה של תנועה התפתחותית משמעותית בחייו . קרה המקרה ( הלא – מקרה ) ושתי המטופלות הודיעו לי על החלטתן לסיים את הטיפול באותו יום עצמו . כשהודיעה השנייה על עזיבתה, לבי כמעט נעקר מחזי . לא די בכך שמשפחתי הצעירה עזבה את הארץ ביולי, שאבי נפטר באפריל - וכל זאת בתוך זמן המגפה - הנה עוד שתי נשים שיקרות ללבי עומדות לעזוב אותי ; ברגע הבא תופסת אותי חרדה, וצורתה כרגיל קיומית : עכשיו הן עוזבות אותי, ואחריהן יעזבו אותי כולם ולא תהיה לי פרנסה . כמי שנמנית עם "העצמאים הקטנים", החרדה הזאת זמינה כמעט תמיד . מיד אני בודקת תקציב, עורכת חשבונות, מתייעצת עם רואה החשבון שלי . המפה ברורה : פרושים לפני הפתרונות האפשריים, וחשוב לא פחות, הפתרונות הלא אפשריים, האשליות . אני נושמת נשימה עמוקה ואומ...
אל הספר