שורפת הרבה מעבר למה שהתכוונה . הפסוק בספר שמות שחביב עלי לניתוח שלל תהליכים בהיסטוריה האנושית אומר כך : "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש . . . " ( כב, ה ) . המשמעות היא שבאירועים היסטוריים לפעמים רוצים לשרוף רק קוצים, אבל אז יוצאת האש, השריפה מתפשטת וגם ערימות התבואה נשרפות . הרעיון היה לשרוף קוצים, אבל בסופו של דבר נשרף גם גדיש . מערכת עם כוח עצום עלולה להיסחף ובסוף לשרוף הכול ‑ וזה מה שקרה . ההסבר הזה קשור למאפיין מרכזי של ההגמוניה ‑ היא לא מודעת . לא מדובר באנשים רעים חלילה שרוקמים תוכניות זדוניות, אלא שמהלך ההתגוננות של ההגמוניה מפני הדמוקרטיה ובכלל זה סעיף הפעלת האלימות הלגלית הוא מהלך לא מודע, לא מתוכנן . מהלך התגוננות של הגמוניה הוא מהלך אינסטינקטיבי ולא מהלך קונספירטיבי, אז ממילא ברור שאין תוכנית מסודרת, ומחויב שיהיו בהתנהלותה סתירות . בבואנו לחקור תהליכים היסטוריים, רעיוניים וחברתיים, שאלת המחקר היא אם מבעד לסתירות אנו מסוגלים לזהות מגמה ברורה . במקרה זה, האם ניתן לזהות מגמה ברורה של שימוש במערכת המשפט להחלשת המערכת הפוליטית ? האם בולטת מגמת השימוש במערכת המשפט להחלשת המערכת ...
אל הספר