עצמם ומהדהדים דור אחרי דור . הסיפורים שלא סופרו תובעים בקולי קולות שחזור ‑ הם מתעקשים להישמע . חומר שאינו זוהה במודע כופה את עצמו על המציאות שלנו וחוזר על עצמו . הדפוסים המתגלים בהווה הם אלה שאנחנו חוקרים ופורקים . פעם אחר פעם, הלא ‑ מודע לוקח אותנו אל המקום שבו משהו השתבש, מתוך רצון לעשות הכול מחדש, לתקן את הנזק ולרפא את הפצעים . אנחנו מזדהים עם דורות קודמים ‑ עם אלה שנפגעו, שהושפלו ושמתו . בפנטזיה שלנו, מה שירפא אותם ירפא גם אותנו . אנחנו מתחננים לשחרור מן הכבלים שכובלים אותנו אל העבר הכאוב ומן המצפון המייסר אותנו, כיוון שאנחנו חיים וכיוון שחיינו טובים משל קודמינו . אלא שהמשאלה הלא מודעת הזאת לרפא את קודמינו מונעת מאיתנו לא פעם להתאבל על כל מה שאין ביכולתנו לתקן, להציל או להתחיל מחדש : ילדותנו, הפצעים של הורינו והטראומות של הסבים והסבתות שלנו . תהליך האבל ועיבוד הסבל שהורינו לא יכלו לשאת סוללים את הדרך לשבירת ההזדהות עם הסובלים . האבל הוא שמבחין בין העבר להווה ומפריד בין המתים לחיים . אנחנו מתאבלים על מה שהיה מחוץ לשליטתנו, ומשום כך אנחנו מתאבלים על אוזלת היד שלנו, על העובדה שבמציאות...
אל הספר